ישיבת המליאה החמישית של של קבוצת העבודה על בקרת נשק וביטחון אזורי (ACRS) מתקיימת בדוחה, קטאר

הייתה זאת מליאת ACRS הראשונה שהתקיימה במזרח התיכון וגם מליאה שנויה במחלוקת שבה התעמתו המשלחות הערביות והישראלית על המשך השיחות. הנציגים אישרו, באופן עקרוני, הקמת מרכז למניעת משברים, רשת תקשורת בין משרדי החוץ ושיתוף פעולה ימי במשימות חיפוש והצלה. עם זאת, המחלוקת כיצד לטפל בנושא הנשק להשמדה המונית נמשכה. חוסר ההסכמה נבע מהתעקשות המשלחות הערביות כי פירוק הנשק להשמדה המונית צריך להיות בראש סדר היום של הדיונים הרב-צדדים. המפלגות הערביות רצו שישראל תסכים לצעדים לפיקוח הנשק הגרעיני שלה, כולל חתימה על האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני וכפיפת אתרי הגרעין שלה לפיקוח בינלאומי. ישראל עמדה על כך שהעדיפות צריכה להיות על אימוץ צעדי בוני אמון. השיחות הסתיימו ללא הסכמה על הצהרת העקרונות Declaration of Principles (DOP) בנושא בקרת נשק.

הטקסט שנוסח בפגישה בקהיר פברואר 1994 על "הצהרת העקרונות והצהרות הכוונה על בקרת נשק וביטחון אזורי" דולל ל"הצהרה על בקרת נשק וביטחון אזורי". סעודיה גם התנגדה לאמץ את טיוטת הצהרת העקרונות אותה תיארו כקריאה לנורמליזציה עם ישראל, אשר אין בינה לבקרת נשק דבר. משלחות ערביות אחרות הסכימו כי מוקדם לאמץ הצהרה כזו לפני סיכום על חוזה שלום ערבי-ישראלי מקיף. חלקם אף התנגדו לסעיף זכויות האדם מתוך חשש שזה עשוי להזמין התערבות חיצונית בעניינים הפנימיים של המדינות החתומות.